השבת פרשת 'תרומה' נקרא על הציווי לבנות משכן שבו תשרה השכינה- יהיה גילוי אלוקי. בני-ישראל נצטווּ להרים תרומה בעבור המשכן, וכל אחד ואחת נתבקשו להביא את "אשר יִדְּבֶנו לִבו".

הפרשה מפרטת את המִפרט המדוייק של המשכן וכליו ואת החומרים שמהם צריך לעשות אותם. את המשך המפרט והבניה בפועל של המשכן וכליו נקרא ב4 הפרשות הבאות עד סוף חומש שמות.

במשכן ובבית המקדש חל הכלל ש"אין עניות במקום עשירות"- כשם שבארמון לא תמצא ריהוט בלוי, כך בבית שנברא לכבוד הקב"ה, הכל נעשה ברחבות ובפאר.

למרות זאת במתכות אותן תרמו היו שלושה סוגים: זהב, כסף, ונחושת. הבחירה בזהב היא ברורה- מדובר במתכת חשובה ויוקרתית. גם לכסף שזול יותר מהזהב, יש מעלה בכך שהוא סחיר יותר. לעומת זאת לא ברור מדוע בחרו גם בנחושת הפשוטה, שאין בה לכאורה שום יתרון שיצדיק שימוש בה במקום כל כך חשוב?!

ההסבר לכך הוא שדווקא העובדה שהיא פשוטה- זו היא מעלתה הגדולה:

הזהב משול לעבודתם של בעלי התשובה- שהצליחו לבצע מהפך ולהגיע לדרגה עליונה. הכסף משול לעבודתם המושלמת של הצדיקים, שאומנם דרגתם פחותה מבעלי התשובה, ובכל זאת כשם שהכסף סחיר יותר מזהב,כך נחשבת עבודתם לזו שעבורה נברא העולם. לעומתם הנחושת משולה למי שאין לו את מעלת בעלי התשובה וגם לא את מעלת הצדיק.

התורה מדגישה שבשביל לבנות בית שבו תשרה השכינה, חייבים את השותפות של כווולם- גם את אלו שבבחינת נחושת. הקב"ה לא מוותר על אף יהודי!

מעובד על פי שיחותיו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל